הוספת מימד: מדריך יצירתי להתמודדות עם קונפליקט

קונפליקט אינו בעיה שיש להתמודד איתה - אלא מתנה שמחכה להיפתח בתשומת לב. כבן מזל מאזניים, אני נמשך באופן טבעי להרמוניה ונוטה להימנע מעימותים. ובכל זאת, דרך מערכות היחסים העמוקות וארוכות הטווח שלי, למדתי שהרמוניה אמיתית לעולם אינה צומחת מהימנעות מקונפליקט או טאטוא שלו מתחת לשטיח. היא מתגלה כשאנחנו לומדים לראות בקונפליקט דבר טבעי והזמנה לצמיחה. ולמען האמת, בהחלט ניתן לכנות אותי ואת האנשים הקרובים אלי כ“מכורים לצמיחה“ - ולכן כשגילינו באמת שמכל קונפליקט צמחנו כל כך הרבה, כל היחס לקונפליקטים בחיים השתנה לטובה.

שלוש דרכים להתמודדות עם צומת

במהלך אחת מנסיעותיי הארוכות, הבנתי שיש שלוש דרכים בסיסיות שבהן אנחנו מתמודדים עם קונפליקט, והן משתקפות בצורה מושלמת באופן שבו אנחנו מתמודדים עם תנועה בצמתים:

1 תמרורי עצור או רמזורים

2 כיכרות ומעגלי תנועה

3 גשרים או מנהרות

אני רוצה לבאר את האנרגיה היחודית של כל אחת מהן:

שיטת הרמזור: מי מוותר?

בכל צומת יש קונפליקט בסיסי - משתמשי הדרך משני כיוונים רוצים לתפוס את אותו מרחב באותו זמן. הפתרון הפשוט ביותר הוא הרמזור שקובע מי נוסע ומי עוצר.

דוגמה מהחיים: אהובתי ואני מתמודדים עם אתגר דומה עכשיו - היא רוצה לגור באזור סן פרנסיסקו, קרוב לחברים שלה ולעבודה הטרנספורמטיבית שבה היא מושקעת, בעוד אני חולם על לחיות קרוב יותר לטבע פראי, אולי בקוסטה ריקה. אילו השתמשנו ב"גישת הרמזור", בה אחד "מנצח" והאחר ”מפסיד" שנינו היינו מפסידים והקשר היה סובל. אם נעבור לאזור סן פרנסיסקו, אני עלול להרגיש מנותק מהפראיות הגולמית של הטבע אליה אני משתוקק. אם נבחר בקוסטה ריקה, היא עלולה להרגיש מנותקת מהקהילה הרוחנית שלה.

למה זה בעייתי: גישת הרמזור יוצרת דינמיקה של מנצח-מפסיד, ולכן היא מולידה טינה. כשנוקטים בגישה זו, בן זוג אחד חי עם תחושה מתמדת של הקרבה, בעוד השני נושא אשמה או מגננה כנגד האשמה מרומזת שעלולה לצוץ כנגדו ברגעים מתוחים. לא כייף. 

שיטת מעגל התנועה: כולם חייבים להאט ולהתחשב באחרים!

שיטת מעגל התנועה מציעה פתרון שונה לקונפליקט: במקום שמישהו יעצור לחלוטין והאחר יסע, כולם מאטים ומתמזגים לתנועה מעגלית משותפת. בפתרון הכיכר אין "מנצחים" או "מפסידים", רק הסתגלות הדדית שנוצרת על ידי האטה.

דוגמה מהחיים: בעבודתי עם זוגות, נתקלתי לעתים קרובות בבני זוג המנסים לפתוח את היחסים. תרחיש נפוץ כולל את אחד הצדדים, נגיד שזו האישה (זה קורה הרבה יותר ממה שחושבים) נקרא לה כרגע מאיה - שמרגישה קריאה לחקור קשרים אינטימיים עם אחרים, בעוד בן זוגה - נקרא לו מחמוד - חווה פחד וחוסר ביטחון עמוק מהמחשבה שהיא תהיה עם גברים אחרים. הוא מעוניין לפיכך במונוגמיה. כמו זוגות רבים אחרים במצבים דומים מאיה ומחמוד עשויים לנסות את שיטת מעגל התנועה: כולם מאטים את הקצב ומנסים לנוע באופן מודע שלא יסכן אף אחד. מן הסתם הם יקבעו לעצמם גבולות, כמו:

* הם קובעים כללים לגבי מה מותר ומה אסור להם לחקור עם אחרים.

* מותר להם למשל לקיים מגע אירוטי עם אחרים רק באירועים ספציפיים, כששניהם נוכחים, או בסדנאות המתרחשות הרחק מהבית.

* כשנוצרת משיכה, מאיה צריכה להתקדם לאט. עליה לשוחח על הדברים עם מחמוד כדי לעזור לו לווסת את מערכת העצבים שחוותה טריגר רציני.

היתרונות והחסרונות: בעוד שגישה זו מרגישה הוגנת ומתחשבת יותר משיטת הרמזור הקובעת "כן" או ”לא" מוחלטים, היא לעתים קרובות משאירה את שני בני הזוג במצב של תסכול מתמשך. ההאטה עוזרת אולי להתמודד עם חרדה ולמתן תגובות פוסט-טראומטיות, אך אינה פותרת באמת את המתח הבסיסי שקיים בקונפליקט. מאיה מרגישה שהיא לא יכולה לבטא את עצמה במלאות, בעוד מחמוד חי כל הזמן עם חרדה במינון נמוך. הפשרה שהם מצאו שומרת עליהם ביחד ומווסתת את מערכת העצבים המטורגרת שלהם, אבל אף אחד מהם לא מרגיש מסופק באמת.

גישת מעגל התנועה מייצגת פתרון שוויוני והדדי יותר מהרמזור, אך היא עדיין פועלת מתוך תודעת מחסור - ההנחה שאם אדם אחד מקבל יותר השני חייב לקבל פחות. זוגות רבים מנסים לנווט את מערכות היחסים שלהם בדרך זו. 

אך האם ישנה דרך אחרת בה ניתן להפוך את הקונפליקט להזדמנות עבור שני בני הזוג? האם יש מצב בו שניהם ירגישו שהם יכולים להתרחב ולקבל אפילו יותר ממה שהעלו על דעתם שאפשר?

שיטת הגשר/מנהרה: חיים מעבר לפשרה

בתחום מערכות היחסים הפתוחות, בניית גשר משמעה חיפוש אחר ממד שחורג מהקונפליקט הנראה בין חופש מיני לביטחון רגשי. במקום לנסות לנהל את ההתנהגויות של האחר דרך כללים, או ליצור פשרה דרך האטה ושימת גבולות, אפשר לחקור כיצד הקונפליקט מזמין גם את מחמוד וגם את מאיה לצמוח ולהתפתח לרמה חדשה של חיים במערכת יחסים.

דוגמה מהחיים: כשמאיה ומחמוד הסכימו לחפור עמוק יותר לתוך עצמם, אל השכבה שמתחת לרצונות ולפחדים, הם גילו אוצרות עמוקים: מאיה גילתה שהתשוקה שלה לחקירה מינית עם אחרים היא בעצם חלק ממסע גדול יותר שהיא נמצאת בו. מסע של למידה מחדש כיצד להקשיב לעצמה, כיצד להרגיש מה היא באמת רוצה, ולבטא את עצמה במלואה - דברים חשובים שהחינוך לו זכתה בילדותה מעולם לא איפשר לה לגלות.

מחמוד מצידו גילה שהפחד לאבד את מאיה קשור לתחושה עמוקה שמלווה אותו, התחושה שהוא לא טוב מספיק. הוא גילה שהוא חי בנתק מהכוח הארוטי שלו עצמו. תחושת הערך העצמי שלו נקשרה למאיה, ולכך שהמיניות שלה מוענקת לו בלבד. בלי זה הוא לא יודע מי הוא, מה הוא שווה, ומהו הכוח האירוטי שלו עצמו. 

הוספת ממד: כשמוסיפים ממד לצומת דו-ממדית, בין אם על ידי בניית גשר מעליה או מנהרה מתחתיה, מה שנוצר זה חופש תנועה רב יותר עבור שני הצדדים. שני בני הזוג צריכים להרגיש יותר חופשיים כתוצאה מהממד הנוסף (אבל לא ”חופשיים“ במובן של האפשרות להגביל את האחר. התנהלות כזו לא יכולה להיקרא חופש אמיתי).

בהתבסס על ה"חפירה" שלהם מתחת לפני השטח, החלו מחמוד ומאיה לטפל בסוגיות האמיתיות שמתחת לרצונות ולפחדים שהביעו התחילה:

* מחמוד הכיר בכך שחסר לו חיבור לכוח הארוטי שלו עצמו וכבר שנים שהוא משתמש במיניות של מאיה כתחבושת לפצעיו. הוא החליט שללא קשר לבחירותיה של מאיה, הוא רוצה להצטרף לקבוצת גברים וגם להתחיל ללמוד עבודה עם שמאניזם מיני כדי למצוא את הלהבה הפנימית שלו.

* החקירה המינית של מאיה קיבלה בהירות ברגע שהבינה מה היא באמת מחפשת. היא התמקדה יותר בתרגול של הקשבה עצמית בכל היבטי החיים. "אני מעוניינת לדעת מי אני, ומה אני באמת רוצה!" הצהירה. היא גילתה שלפעמים עצם ההצהרה על רצונותיה הספיקה לה - היא לא תמיד הייתה חייבת לפעול על-פיהם. אפשר להתפעל מעוגת גבינה עם קצפת ותותים בלי צורך לטרוף אותה. תחושת החופש של מאיה העמיקה.  

מחמוד ומאיה הבינו גם שהחיבור האמיתי שלהם קיים ברמה שונה לחלוטין מכל חוויה גופנית עם אחרים. הקשר הנשמתי שלהם איננו מאוים על ידי מפגשים מיניים כאלו או אחרים. לאחר זמן מה (בניית גשר מעל לצומת דרכים לוקחת זמן), שניהם צמחו באופן עצום, ומערכת היחסים שלהם התעלתה לרמה חדשה והכל הודות לקונפליקט שאתגר אותם בהתחלה ונראה היה אולי כבלתי ניתן לפתרון.

שלושה עקרונות מפתח להוספת ממד:

1. הסתכלו מתחת לפני השטח

כשמתמודדים עם קונפליקט, יש לעצור ולחקור מה מסתתר מתחת לרצונות או לפחדים המיידיים והגלויים. מהן הכמיהות העמוקות יותר שמנסות להתבטא דרך הפעילות שאנחנו רוצים לעשות? מהם הרגשות הבלתי נעימים שאנחנו מנסים שלא לחוש על ידי עשיית המעשים אותם אנחנו רוצים לעשות? לעתים קרובות, הדרישות שלנו מהאחר אינן אלא דרכים מתוחכמות להימנע מלהרגיש מקומות פגיעים וכואבים בתוכנו. על ידי צלילה מתחת לפני השטח, אנחנו עשויים לגלות שהאוצר האמיתי טמון במה שאנחנו מפחדים להרגיש.

2. החזיקו מרחב בפליאה קדושה

במקום להחפז למצוא פתרונות או פשרות, כדאי ללמוד לטפח מצב נפשי של פליאה מקודשת. אפשרו לעצמכם לנוח באי-ידיעה, אותה ריקות פוריה, אותו אין קדוש, בו מתהוות אפשרויות יצירתיות. כשאנחנו משחררים את האחיזה בפתרונות מוכרים ונשארים סקרנים באמת, נתיבים בלתי צפויים עשויים להתגלות.

3. המירו אנרגיה רגשית ליצירה

המטען הרגשי שמתעורר דרך קונפליקט מכיל פוטנציאל יצירתי עצום. במקום לנסות לדכא את הרגשות הללו או לנהל אותם דרך כללים והסכמות, אנחנו יכולים לתעל את האנרגיה הזו לבניית משהו חדש. העניין הוא לא לשלוט באנרגיה אלא להשתמש בה כדי לראות מה מבקש עכשיו להיווצר. כל רגש יכול להפוך לחומר בנייה מעולה עבור ממד חדש של התייחסות.

המסע מתודעת קורבן לתודעת שותף-יוצר

גישת הגשר או המנהרה מזהה כאב רגשי כאנרגיה פוטנציאלית הניתנת לטרנספורמציה. כשאנחנו עוברים מתודעת קורבן לתודעת שותף-יוצר, אנחנו:

*לוקחים בחזרה אל עצמנו את הכוח שלנו, על ידי לקיחת אחריות מלאה על החוויה הרגשית שלנו

* רואים את הבחירות של אנשים אחרים כהזמנות לצמיחה עבורנו

* הופכים מכשולים להזדמנויות

* מכירים בכך שהכאב שלנו מצביע על פצע, המבקש תשומת לב כדי שיוכל להירפא

*משחק שאינו סכום-אפס

כשאנחנו ניצבים מול קונפליקט, הבחירה שלנו באחת מגישות ההתמודדות מעצבת לא רק את התוצאה הישירה של הקונפליקט הספציפי הזה, אלא את כל חוויית החיים שנפרשת מאותה בחירת גישה. בעוד שאנשים רבים מאמינים ששליטה או פשרה הן הכרחיות בחיים, וכך גם נראים חייהם, אני חושב שלחיים יש הרבה יותר להציע לנו מאשר נסיונות שליטה באחרים או חיים של פשרה -- זאת אם רק נעז לשאול את השאלות העמוקות ולהיפתח לפליאה מקודשת המזמינה יצירתיות. 

"גישת הגשר" יוצאת מנקודת הנחה שהחיים אינם משחק סכום אפס. על ידי חפירה עמוקה לתוך המניעים הנסתרים של נפשנו, או בנייה שמתעלה למרחבים מעודנים, אנחנו יכולים להוסיף ממדים חדשים לחיינו, ממדים שלא חשבנו קודם לכן שאפשריים כלל. תוספת ממד לא רק מאפשרת לכל הצדדים לנוע בחופשיות ובעוצמה, אלא גם כביכול ”מפתחת את הנדל"ן" של חיינו, אם תרצו. במקום שבו פעם היתה רק צומת פשוטה, עכשיו מתנשא ”גשר" שמאפשר לכולם חופש תנועה גדול יותר. - יתכן שזה אפילו גשר מעוצב, המאפשר לנו לראות נופים ופרספקטיבות חדשות שלא יכולנו לדמיין קודם לכן, והכל בזכות הקונפליקט.

הקונפליקטים הגדולים ביותר של חיינו יכולים להוביל לטרנספורמציות המשמעותית ביותר - אם רק נסכים להגמל מההתמכרות להאשמת אחרים בכמה רע לנו ונהיה פתוחים לחפש דרכים יצירתיות שמטיבות עם כולם. 

כשאנחנו מחפשים כיצד להוסיף ממד חדש למצב שנראה היה כתקוע, אנחנו לא רק מנסים לפתור בעיה אלא הופכים לשותפים-יוצרים של מציאות חדשה, כזו שהיא רחבה ועשירה יותר ממה שידענו אי פעם, והכל — אכן — בזכות הקונפליקט.

למתעניינים בקבלה:

שלוש הגישות שהוצעו כאן מקבילות לשלושה פרצופים של האצילות האלוהית בקבלה:

* גישת הרמזור מקבילה לזעיר אנפין, גישה זכרית, שכאשר אינה ממותקת על ידי הנקביות עלולה להיות שופטנית ולעשות שימוש בכוח.

* דרך המעגל קשורה לשכינה, לעקרון הנקבי, בסוד המעגל שמחבק ומכיל הכל בשווה.

* שיטת הוספת-הממד מתייחסת לפרצוף עתיקא-קדישא, הכתר שפותח אותנו לממדי קיום שונים ומופלאים.