מעגלי צדק
התפיסה המעגלית של האמת והצדק בפרק כ“ג של תהילים
פלא
תהלים פרק כג
”מעגלי צדק“ — זו תפיסת הצדק בה אני רוצה להחזיק. תפיסה של צדק מעגלי.
מהו צדק מעגלי? צדק מעגלי הוא הפוך מצדק ליניארי. צדק ליניארי משרטט קו מפריד בין צודקים וטועים, בין צדיקים ורשעים, בין פוגעים וקורבנות. צדק ליניארי שם את הזולת מעברו האחר של המתרס, ומצדיק פגיעה במי שנתפס כאשם. קוראים לזה ”ענישה“.
צדק מעגלי מכיר בכך שגם האחר, השונה, מי שנדמה לי שלגמרי טועה ומטעה, למעשה מחזיק בחלק מסויים מן האמת הגדולה, כי האמת הגדולה איננה חד ממדית ואיננה ליניארית. גם מי שנתפס כאשם בקו הצדק הליניארי, נתפס כמחזיק בצד מסויים של צדק בתפיסה המעגלית. כיום אנחנו יודעים שאין אדם שפוגע באחר מבלי שנפגע קודם לכן. רק הפגוע פוגע. אנחנו יודעים כיום שאדם לא מתדרדר לפשע אלא אם כן חווה סבל רב, השפלה, טראומה ופגיעה נפשית קשה, לעתים מילדותו. זה כמובן לא מצדיק את מעשה הפשע שנעשה, אבל תפיסת הצדק המעגלי מאפשרת לנו לראות את התמונה על מורכבותה, ולא להתבצר בפשטנות צדקנית. תפיסת הצדק המעגלי מאפשרת לנו לחתור לקראת ריפוי ותיקון. היא מבינה שענישה לא מתקנת כלום. ענישה רק מעבירה את הכאב אל תחומו של האחר, שגם הוא סובל בעקבות הענישה בנוסף למי שנפגע בתחילה. אנחנו רגילים לראות מהלך כזה כ“צדק“, אבל הצדק הזה לא מתקן כלום, הוא רק מעביר את הבעיה לדור הבא. מי שנענש, נכלא, או אפילו הוצא להורג, לא תוקן, ולא נעלם מן המציאות. האנרגיה שלו קיימת, והקארמה שלו ממשיכה להסתובב בעולם, פגועה, כואבת, ומבקשת נקמה. וחוזר הגלגל חלילה.
ריפוי יכול להתרחש רק על ידי מחילה, ומחילה מתרחשת כשאנחנו רואים ומבינים את אנושיותו של האחר, של מי שיצא נגדנו, פגע בנו והזיק לנו. כשאנחנו רואים ומכירים בכך שגם הוא או היא מחזיקים בחלק מסויים מן האמת. כשאנחנו מכירים בכך שהאמת לא נמצאת כולה בצד שלנו, כי האמת הגדולה רבת פנים ומעגלית היא, על זה נאמר במזמור כ“ג בתהילים ”ינחני במעגלי צדק, למען שמו“.
אם נתבונן עתה במזמור כ“ג נוכל לראות שהמזמור כולו נובע מאותה הכרה מיוחדת במינה, שמה שמאפיין אותה זו המעגליות. ההבנה שהקדושה נמצאת בגישה של ”גם וגם“, ולא בתפיסה של ”או-או“. תחילתו של המזמור בהכרזה ”י‘ רועי לא אחסר“: כלומר, ההכרה ממנה נכתב המזמור איננה מושתתת על תודעת מחסור. תודעת מחסור היא משחק סכום-אפס. מצב שבו אם לך יש יותר זה אומר בהכרח שלי יש פחות. בתודעת מחסור השפע, האמת, או האהבה, נמצאים או בצד זה של המתרס או בצידו האחר. או שאני צודק או שאתה, ואם אתה צודק זה סימן שאני טועה, ולהפך. אבל בתודעה של ”י‘ רועי לא אחסר“ אפשר להכיר בכך שהצדק הוא מעגלי, ולכן יתכן שגם אתה וגם אני צודקים, או מחזיקים בחלקים שונים של השלם, למרות שאנחנו אומרים דברים לכאורה הפוכים. שהרי זה טבעו של המעגל, אם הזרימה מתחילה מכיוון צפון וממשיכה לדרום, עתידה היא להסתובב בהמשך ולזרום חזרה בכיוון ההפוך מדרום לצפון, והכל על אותו מעגל. ינחני במעגלי צדק למען שמו.
בהמשך אכתוב על המשמעות המעגלית של השם, שעליו נאמר ”למען שמו“. אבל עכשיו אני רוצה להמשיך ולקרוא את המזמור:
התפיסה המעגלית של האלוהות מאפשרת למשורר לומר: ”גַּ֤ם כִּֽי אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י, שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי“. אלהיו של המשורר לא נמצא רק במקומות המוארים והיפים, אלא גם בזמני הקושי והמשבר, בגיא צלמוות, מכיר הוא בכך שאלהיו עימו. אבל לא סתם עימו, אלא אלהיו נוכח בכוחות המייסרים אותו, ב“שבט“ כלומר בשוט המצליף, וגם במשענת, העוזרת לו לעבור בגיא הצלמוות כבמסע חניכה, ביודעו שהוא לא נעזב, כי אלהים נמצא בתוך הצרות עצמן. זו תפיסה מעגלית של האלהות.
בהמשך נאמר ”תערוך לפני שולחן נגד צוררי“. ידידי ר‘ נחום פטצ‘ניק כתב על כך דברים נפלאים שלמד מכומר נוצרי אחד: המילה ”נגד“ משמעותה בעברית ”אל-מול“. ולכן משמעות הפסוק היא ”תערוך לפני שולחן יחד עם ואל מול מי שפועלים כיום נגדי“. אני מתפלל לשבת לאותו שולחן יחד עם האנשים שצוררים אותי כיום. למה? כי אני יודע שגם הם מחזיקים חלק מהצדק המעגלי. לא רק אני צודק אלא גם הם (אפילו אם הם לא יכולים עדיין להכיר בכך שהצדק נמצא על כל פני המעגל). ויותר מכך, הם, כלומר ”צוררי“, הם שֵׁבֶט הַמּוּסָר בו מייסרני אלוהי במסע החניכה של הגדילה וההתפתחות שלי. הם וכל הצרות שהם מביאים עלי אינם אלא ידו הארוכה של האלהים, ולכן גם צוררי מקודשים הם. זו התפיסה המעגלית.
”דישנת בשמן ראשי, כוסי רוויה“ — הכוס והגביע מסמלים תמיד את האלמנט הנקבי שבנפש האדם. הביטוי ”כוסי רוויה“ משמעו אם כן הוא שנחה דעתה של הנקביות שבתוכי, שהיא מעגלית מטבעה כשפתי הכוס. בקבלת האר“י מדובר רבות על הצד הנקבי של המציאות כמעגלי ועל הצד הזכרי כקו ישר. על הדברים הללו כתבתי רבות בעבר תחת הטרמינולוגיה הקבלית של ”עיגולים ויושר“ ובדעתי להוסיף ולהרחיב על כך בקרוב, אם תרצה השכינה.
התוצאה של התפיסה המעגלית היא ש“אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית י‘ לאורך ימים“. אם אני מצליח לראות טוב וחסד גם בצרות שלי וגם במחוללי הצרות שלי, הלוא המה ”צוררי“, עד שאני מייחל לשבת איתם לשולחן אחד, הרי שכל מה שיש בעולמי זה ”אך טוב וחסד“, גם כשהחסד הזה מנסה ”לרדוף“ אותי. החסד הזה ”רודף“ אותי כמובן בדמותם של אנשים ”רודפי צדק“ ליניארי. אנשים ששכחו שבפסוק האומר ”צדק צדק תרדוף“ (דברים טז, 20) — המילה ”צדק“ מופיעה פעמיים, כדי שנרדוף לא רק את הצדק שלנו אלא גם את הצדק של האחר, זה שרואה את העולם ממש הפוך מאתנו (ותודה לידידי איש השלום ר‘ גבריאל מאיר שממנו למדתי זאת).
כשכך אני תופס את המציאות, אני יושב בבית יהוה לאורך ימים, כי הכל, גם מה שעל פניו נראה אחרת הוא בעצם ”בית יהוה“.
ועכשיו נשוב איפה למה שהבטחתי קודם כשדיברנו על הפסוק ”יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ“ — על השם כתהליך מעגלי: שם יהוה מופיע בתנ“ך ללא ניקוד. כאילו אין לו צלילים. כאילו הוא הנשימה עצמה. ואכן כך הוא. שם יהוה הוא הנשימה, הוא נשמת החיים, הוא הנשימה הקוסמית בה המציאות כולה נושמת. יה - זו השאיפה, וה זו הנשיפה. נסו זאת. הנקודה של האות יוד הולכת ומתרחבת בריאות שלנו אל המרחב שמסמלת האות ה‘, ואז הנשיפה יוצאת מאיתנו מאורכת כמו האות וו, ומתפשטת בעולם שמחוצה לנו, כמו האות ה’ וחוזר חלילה.
יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק – לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ.
אמן.
